בין היתר במהלך למידה ותחקיר היסטורי שערכתי על המאה ה- 17 עבור כתיבת הדואט “פצעי אוהב” ו”נשיקות שונא” קראתי מאמרים רבים וצפיתי בסרטונים על עולם הנשקים והסיוף.
אין לי ניסיון אישי בתחום, מעולם לא החזקתי חרב בידיי למעט סכין מטבח אם זה נחשב… ובספר מופיעות מספר סצנות של צחצוח חרבות. ככותבת לא רציתי להסתפק בתיאור כללי כמו: “הם צחצחו/הטיחו את חרבותיהם זה בזה…” אלא ממש לתאר מהלך של קרב, לחוש את האחיזה של ניצב החרב, את היכולות של החרב, את המהלכים הנעשים בעת התמודדות פנים אל פנים עם יריב וחרב שלופה.
לכן ערכתי לעצמי היכרות עם תחום הנשק והלחימה מבחינה היסטורית. אילו נשקים וחרבות היו בשימוש במאה ה- 17 באנגליה, בחרתי את החרב הפופולרית לשמש את הגיבורים שלי בדואט – חרב הרפייר ולמדתי עליה ספציפית. בספרים מוזכרים גם שימוש בפגיון וברובה מוסקט. לרוב התרכזתי בעולם הסיוף. קראתי על בתי הספר לסיוף ומה נלמד שם, על ספרי הדרכה המאויירים ובהם תיאור טכניקות סיוף שונות, על איך לגרום ליריב שלך לדמם, לנטרל ולחסל אותו בסופו של דבר, על אופן הלחימה וכיוצב’.
בנוסף למדתי את כל כללי הדו-קרב של כבוד, מן מוסכמה חברתית שהייתה מעשה פלילי והוצאה מהחוק באנגליה ובמדינות רבות באירופה מכיוון שגבתה קורבנות רבים לאורך השנים.
דו-קרב היה פופלרי בשימוש בעיקר בקרב בני המעמד הגבוה בחברה כדי ליישב סכסוכים במקרה של פגיעה בכבודו של אחד מהמשתתפים. המעשה היה אומנם פלילי וכדי להרתיע השלטונות הטילו עונשים כבדים על המשתתפים בו, על עדי הראייה וגם על הרופא שהוזמן לתת טיפול רפואי למי שנפצע ולפעמים שימש כמשקיף. על מנת לעקוף את האיסור על קיום דו-קרב הוא התבצע בחשאיות.
שני היריבים או נציגיהם סיכמו בחשאיות ביניהם את פרטי ביצוע הדו-קרב,למשל: עם איזה כלי נשק יבוצע, חרב או אקדח. מי יהיו עדי הראייה של כל צד כדי לוודא שהוא נערך באופן הוגן. בנוסף, דנו כמה סבבי ירי יתקיימו עד להפסקת הדו-קרב וכן מתי הוא ייפסק (גם במקרה של שימוש בחרב) – בשפיכת טיפת הדם הראשונה של אחד מהיריבים, במוות או כשאחד הצדדים נפגע קשות ואינו מתפקד. בין השאר היה קיים איסור החטאה בירי מכיוון שזה מראה על חוסר כבוד לצד השני.
ואם שומרים על חשאיות אז היכן הדו-קרב יתקיים? לרוב נבחר לשם כך שדה או מקום מישורי בין עצי היער, רחוקים ממקום ישוב ונסתרים מעיניי אנשי החוק וסקרנים.
העיתוי לדו-קרב היה בלילה לאור נרות/לפידים שהחזיקו העדים או היריבים עצמם בידם הפנויה מנשק. הייתה עדיפות להיפגש לפנות בוקר, כאשר קצת חשוך אך קרני השמש הראשונות של היום יכולות לסייע בראייה.
שני היריבים או נציגיהם סיכמו בחשאיות ביניהם את פרטי ביצוע הדו-קרב,למשל: עם איזה כלי נשק יבוצע, חרב או אקדח. מי יהיו עדי הראייה של כל צד כדי לוודא שהוא נערך באופן הוגן. בנוסף, דנו כמה סבבי ירי יתקיימו עד להפסקת הדו-קרב וכן מתי הוא ייפסק (גם במקרה של שימוש בחרב) – בשפיכת טיפת הדם הראשונה של אחד מהיריבים, במוות או כשאחד הצדדים נפגע קשות ואינו מתפקד. בין השאר היה קיים איסור החטאה בירי מכיוון שזה מראה על חוסר כבוד לצד השני.
ואם שומרים על חשאיות אז היכן הדו-קרב יתקיים? לרוב נבחר לשם כך שדה או מקום מישורי בין עצי היער, רחוקים ממקום ישוב ונסתרים מעיניי אנשי החוק וסקרנים.
העיתוי לדו-קרב היה בלילה לאור נרות/לפידים שהחזיקו העדים או היריבים עצמם בידם הפנויה מנשק. הייתה עדיפות להיפגש לפנות בוקר, כאשר קצת חשוך אך קרני השמש הראשונות של היום יכולות לסייע בראייה.
מי שקרא את נשיקות שונא יודע היכן בחרתי להפסיק את הדו-קרב ומי הפר שם את הכללים בחוסר כבוד.
וישנם עוד כללים רבים עליהם אתם מוזמנים לקרוא בהרחבה במרשתת.
העונש על המפרים את החוק והמשתתפים בדו-קרב הן כיריבים והן כעדי ראייה מטעם אחד הצדדים היה חמור. מי שנתפס על ידי אנשי החוק היה יכול למצוא את עצמו בסופו של דבר על הגרדום.
בדואט שילבתי תוך כדי כתיבה את הידע שלי על אודות שימוש בחרבות וכן על דו-קרב. על אף שאקדחים ורובים היו בשימוש באותה התקופה בה מתרחשת עלילת הדואט העדפתי בכל סצנות הקרב להשתמש בחרבות ובפגיונות. רובה המוסקט המוזכר בספר משמש שם רק לצורך הגנה על המתיישבים בניו-אינגלנד מפני מתקפה של פורעי חוק או אינדיאנים.
מקווה שאהבתם את המאמר של התחקיר ההיסטורי על אודות סצנות הקרב במופיעות בדואט.
מוזמנים להשאיר לי תגובה.
ואם תרצו לקרוא כיצד השתלבו כלי הנשק אותם הזכרנו בדואט תוכלו לרכוש את המודפסים אצלי באתר “הספרים של הילה ארוון” כאן. ואת הדיגיטליים תוכלו לרכוש באתר עברית כאן.
והינה קישור לסרטון מהמחזמר המצליח “המילטון” שהכירו לי ילדיי נעה ודניאל. בסרטון שיר המספר ספציפית על כללי הדו-קרב של כבוד, לפחות בראייה של היריב של המילטון.
אגב, אלכנסדר המילטון, עליו המחזמר, היה שר האוצר של ארה”ב. הוא נפצע מהירי במהלך דו-קרב של כבוד עם סגן הנשיא בר, בשנת 1804. המילטון פונה לביתו ולמרבה הצער מת מפצעיו למחרת.
אגב, אלכנסדר המילטון, עליו המחזמר, היה שר האוצר של ארה”ב. הוא נפצע מהירי במהלך דו-קרב של כבוד עם סגן הנשיא בר, בשנת 1804. המילטון פונה לביתו ולמרבה הצער מת מפצעיו למחרת.
שלום לך הילה ארוון
שמחתי לקרוא את הצמד הספרים נשיקות שונא
פעם ראשונה שאני קוראת ספרים שלך וחייבת לציין שבתחילה חששתי לקרוא שזה לא יהייה משעמם .
אבל להפתעתי הרבה הופתעתי לטובה לא יכולתי לעזוב את הספרים שלך .
השמח להמשיך ולקרוא את הספרים שלך.
גלית שוקרון מישראל
תודה על המילים החמות גלית היקרה, שמחה שאהבת את הדואט. מקווה שהמשכת לשאר ספריי, ובקרוב ספר חדש. את מזומנת לקרוא טעימה ממנו בקבוצת הפייסבוק “המגירה הסודית של הילה”. מועדים לשמחה!