יום השואה הפרטי שלי וההקשר שלו ל”כחותם על לבך”

רק שתדעו שאת ההשראה לדמות של ראובן דנינו, היהודי הנרדף מהספר “כחותם על לבך” שאבתי מסיפורו של סבי דוב קליין ז”ל.
אסביר.
סיפוריה של אימי על אביה (שאין לי הרבה זיכרונות ממנו מכוון שהוא נפטר כשהייתי בת חמש ורק חזרנו לארץ משליחות באיטליה), שכנער קפץ מרכבת נוסעת בדרכה לאושוויץ וכך ניצל, שחי במנוסה והסתתר מפני הגרמנים, בסביבה עויינת של גויים אנטישמים, שנתפס בסופו של דבר ועבד בעבודות כפייה, שלאחר תום המלחמה שב אל ביתו וגילה כי רוב בני משפחתו נספו – הכאב שחווה סבי, האובדן העצום, הם שהיוו השראה לכתיבת הפרק הראשון של הספר, כשראובן מגיע לבית ומגלה שחרב עליו כל עולמו.
סבי הביא את התמונות שנותרו לו מבני משפחתו, אותם מצא בבית (שכנים גויים טובי לב, לא נתנו לאף אחד להיכנס ושמרו על הבית עד סוף המלחמה), גם ראובן לקח את תמונת אישתו המתה כשברח.
סבי כעס על אלוהים, את מחשבותיו שמתי בראשו של ראובן. ההתנערות של ראובן מהדת שנגרמה עקב האובדן שלו, נלקחה מעזיבתו של סבי את הדת, לאחר השואה. סבי שהגיע ממשפחה דתית, הלך לבית הכנסת רק ביום הכיפורים, לזכר הוריו.
***
סבי איבד את הוריו, חלק מאחיו, אחיותיו, בני זוגם ואחייניו באושוויץ.
***
מי היה מאמין שהשפעת הסיפורים האלו תכנס לתוך הכתיבה שלי, על גיבור סיפור טראגי, שחי לפני 500 שנה בספרד.
אגב, משפחת קליין של סבי, הם צאצאי מגורשי ספרד. צאצאים של הרב יוסף קארו מחבר “שולחן ערוך”.

הנה פוסט שהעלתי היום בפייסבוק ביום השואה, 2019, התשע”ט:

אם
אם סבא שלי, בהיותו נער, לא היה קופץ עם אחיו מהרכבת בדרך לאושוויץ…
אם סבא שלי לא היה שורד את עבודות הכפייה של הגרמנים…
אם סבא שלי לא היה עולה לארץ ישראל לאחר המלחמה…
אם סבא שלי לא היה שורד את הפציעות שהותירו מכות האלה של השוטר הבריטי עם ירידתו לנמל..
אם
אם סבתא שלי לא הייתה שורדת את הפוגרום הנורא ביאשי, רומניה…
אם סבתא שלי לא הייתה שורדת את טביעתה של אוניית המעפילים הבלתי חוקיים לארץ ישראל…
אם סבתא שלי לא הייתה שורדת את מחנות המעצר בקפריסין, חצי שנה שהתה שם…
אם
אם סבא וסבתא שלי לא היו נפגשים על אדמת ארץ ישראל…
אם כל זה לא היה מתרחש,
לא הייתי פה היום.
***
אחיו של סבי פנה מזרחה, אל רוסיה ומאז שנפרדו לא נודעו עקבותיו.
בודדים מאחיו של סבי דוב קליין מהעיר נסאוד, חבל ארץ טרנסילבניה, רומניה, שרדו את השואה והצליחו לעלות לארץ ישראל, להקים כאן בית ומשפחות, לראות נכדים. הוריהם, שמואל וחיה קליין ז”ל, חלק מאחיהם ואחיותיהם, בני זוגם ואחייניהם, נספו באושוויץ.
***
אימי שתיבדל לחיים ארוכים, נקראת על שם סבתה חיה קליין הי”ד שנספתה בשואה.
אחי הקטן, שיבדל לחיים ארוכים, נקרא על שם סבי דוב קליין.
***
לזכרם של סבא דוב קליין ז”ל וסבתא איטה קליין ז”ל לבית פיטרו.
לזכרם של כל בני משפחת קליין שנרצחו בשואה.
***
בצילום: תעודות העלייה שלהם.
סבתי עלתה לארץ ב 1947.
סבי עלה לארץ רק בשנת 1946, בסרטיפיקט שלו רשום 1941, אך זה רק ציון של פקודת העלייה של ממשל המנדט הבריטי, מחלקת העלייה.