אם במקרה תחזרו במנהרת הזמן אל המאה ה- 19 תחזיקו אצבעות שנפלתם לדמות שחיה במעמד העליון.
לא היה קל לחיות בתחתית של הסולם החברתי.
אם אתם אדם חופשי ולא עבד/שפחה נטולי זכויות, האפשרות לעבוד ולקבל שכר על עבודתכם (גם אם זעום ואחרי משמרת של 17 שעות עבודה) היא עדיין אפשרות מלבבת ונותנת אור בקצה המנהרה. והיו משרות מגוונות, חלקן הוגנות וחלקן פליליות (כולל מכירת גופות לבתי הספר לרפואה, ועוד לא התחלנו לדבר על זנות ושאר ירקות.)
אם שפר גורלכם להיות חלק מצוות העובדים של אחוזה גדולה או משפחה עשירה, שיחקתם אותה. תקבלו קורת גג, ארוחות קבועות, מדים נקיים, אבל תתכוננו לזה שתהיו שקופים בעיניהם. ואם במקרה הגברת או האדון של הבית חולפים על פניכם, פשוט פנו להם את הדרך עד שיעברו, ותמיד עדיף ללכת במעברים התת-קרקעיים מאחורי דלתות ובין הקירות אל האגפים השונים ולא להיתקל בהם אם אין צורך.
במסגרת התחקיר שלי לרומן התקופתי החדש שלי שמתרחש במאה ה- 19 בלונדון אני מגלה הרבה דברים. מכוון שהספר מתרחש בבית משפחה מהמעמד העליון היה עליי להבין את הדומסטיקה והתנהלות של הבית הויקטוריאני. לשם כך נברתי במאמרים שונים הנפוצים במרשתת וצפיתי לרוב בתוכניות תעודיות של מומחים לתקופה, בעיקר תוכניות של הבי.בי.סי. כך שמה שאני כותבת כאן יפה למתרחש בממלכה הבריטית ומחוצה לה, כאשר בתוקף היותה אימפריה חלשה באותה תקופה על חלקים נרחבים ביבשות שונות ברחבי הגלובוס.
אז בואו נחזור לדבר על הבית הויקטוריאני, בית כמובן של המעמד הגבוה. בהזדמנות אחרת אפרט כמה קשה היה להיות בן המעמד הנמוך ואיך הייתה ההרגשה להשתייך למעמד הביניים, על תפקידהם השונים של האישה והגבר.
אז מסתבר שגם בתוך צוות העובדים של הבית/אחוזה היתה היררכיה, כאשר המשרה הנחשקת הייתה כמובן המשרת הראשי מה שנקרא הבאטלר. הוא ניהל ביד רמה את כל צוות העובדים הגברי, המשרתים, משרת הסף, כולל העגלון ושאר עובדי משק הבית (גננים, אנשי תחזוקה ועוד). באותו דרג כמוהו הייתה סוכנת הבית – אשר ניהלה את החשבונות, הרכש ושמרה גם על כלי הבית היקרים, כן זאת שהסתובבה עם צרור מפתחות אימתני על מותניה ושמרה בחדר מיוחד את כלי הסכו”ם והפמוטים מהכסף, היא ניהלה את המשרתות, שאף אצלן היה מדרג של משרתת ראשית והפחותות ממנה.
במטבח, היה עולם אחר ומנהל אחר: הטבח/ית! מתחתיו/ה משרתות המטבח שסייעו בבישולים וקילפו את הירקות ומרטו את הנוצות, ביצעו את הקניות וכדומה, תלוי בגודל הבית. בהמשך הסולם היתה משרתת שאמונה על הכנת מוצרי הגבינה/חמאה, ובסוף בסוף של הסולם במטבח, שוטפת הכלים.
אם הייתם רוצים להיות קצת יותר קרובים אל בני המשפחה, לטייל איתם, לראות עולמות, להפליג בספינות אל מעבר לים וללכת למוזיאונים וכיוצב’, הייתי ממליצה לכם לשאת באחת מהמשרות הללו:
משרת אישי של האדון, משרתת אישית של הגברת או האומנת של הילדים.
אגב, גם מתחת לאומנת היו עוד משרתות שתפקידן היה לסייע לה עם הילדים.
והמשרות הפחותות ביותר במדרג הזה היו:
משרתת שאחראית על הכביסה וה- hallboy.
על עבודתה הסיזיפית של משרתת הכביסה (ובאחוזה גדולה היו המון סדינים לכבס, מדים של משרתים אחרים, בגדים מבדים יקרים ועדינים של בני הבית, מפות וכולי… כך שהיו מספר משרתות שכאלו) אין צורך להכביר במילים.
נער האחוזה hallboy – היה המשרת של המשרתים, מצחצח להם את הנעליים עוד לפני שקמו משנתם, מחליף את כל הנרות בפמוטים והיה אחראי על עוד משימות שרוצצו אותו אנה ואנה באחוזה.
גם בזמן הארוחות של צוות העובדים הייתה חלוקה היררכית, הדרגים הנמוכים לא דיברו אלא אם כן פנו אליהם המשרתים הבכירים ואם המשרת הראשי הניח את המזלג והסכין שלו לדוגמא הכל היו צריכים לסיים את ארוחתם. כך שהארוחות של המשרתים היו ממש מהירות.
הסטנדרטים הגבוהים של משמעת, איפוק וגינוני נימוסים נשמרו גם בקומת המשרתים. בייחוד אצל הבכירים, זה לא אומר שלא היו משרתים סוררים, כאלו שהבריחו כמה בקבוקי יין לחבריהם למסיבת שוכרה, ביקרו במעונות של המשרתות או עישנו בזמן העבודה ונתפסו על ידי המשרתים הבכירים, התחצפו וכדומה. היו אפילו עונשים שניתנו על ידי הבכירים למי שסרח, כמו הרחקה מארוחה ועד לקנסות וכמובן אם העבירה הייתה גדולה אז אפילו פיטורים או סילוק מביש מהאחוזה.
אגב, למשרתים הייתה כניסה נפרדת מאשר לבני המשפחה והאורחים.
עכשיו כשאני חושבת על זה, את הכל תוכלו לראות בצורה מאוד אותנטית בשתי סדרות מצויינות: Downton Abbey העונה הראשונה וויקטוריה. אפילו ב – Downton Abbey הראו מה קורה כאשר מתרקם לו סיפור אהבה בין המעמדות.
מקווה שנהנתם לקרוא את הרשומה שלי על אודות צוות העובדים של האחוזות הגדולות והבית הויקטוריאני.
אם כן ואם יש לכם שאלה, מוזמנים לכתוב לי בתגובות ואשתדל לענות.
עקבו אחר פרסומים נוספים באתר לקראת צאתו לאור של הספר הבא.
מקסים, מרגש ומעשיר מכל מלמדי השכלתי. תודה ?