דברים שגיליתי במסגרת המחקר לקראת שכתוב הספר “כחותם על ליבך”
מי שעוקב אחרי בשנה האחרונה יודע שפרסמתי לקוראים שלי את כתב היד “כחותם על ליבך” רומן היסטורי על רקע גירוש ספרד. מכוון שהספר זכה להדים חיוביים מצד הקוראים שלי החלטתי להוציא אותו לאור וכמובן ששכתבתי אותו מחדש, עיביתי את העלילה ולמדתי לעומק את הרקע לגירוש/החיים בספרד ערב הגירוש ולאחרי מכן, על חיי האנוסים בצל הצלב.
אבל לא היה בזה די, למדתי על החיים בסוף ימי הביניים ותחילת תקופת הרנסנס, התקופה שבה מתרחשת עלילת הספר “כחותם על ליבך”. הידעתם שתקופת הרנסנס מתחילה בעצם בגילוי העולם החדש ב – 1492?
בזמן התחקיר ההיסטורי קראתי חומר כתוב והצלבתי מול מספר מקורות וגם צפיתי בתוכניות היסטוריות שמתאימות לתקופה, וכך גיליתי דברים רבים שריתקו אותי. אבל אני אוהבת היסטוריה, אז לא פלא שזה ריתק אותי, גם הפרטים הקטנים והטפלים לכאורה. ולמי שאוהב היסטוריה אני מקווה שיהנה מקריאת האנקדוטות ההיסטוריות בנוגע לחיי השגרה של סוף ימי הביניים ותחילת תקופת הרנסנס, מתקופה של חושך ובורות לתקופה של אור ותגליות מדהימות.
נתחיל עם החדר המרכזי של הבית בחיי היום-יום של התקופות הללו – האולם המרכזי, ההול!
כשהייתם קטנים גם אצלכם הסבתא קראה לחדר הכניסה “הול”?
ככה זה היה אצלי, סבת מוזלי ז”ל הייתה עושה הכל בהול, שהיה חדר מרכזי בבית הקטן, שכלל שני חדרים נוספים ומטבח. בהול הייתה מארחת מכרים ובני משפחה, בהול הייתה מבשלת על פתיליה, בהול ההורים שלי התארסו, בהול גדלתי ועשיתי את צעדיי הראשונים (סביב הפתיליה 🙂 ) ובהול אכלנו צהריים בצהרון של סבתוש, ההול היה all עבורנו.
אז מאיפה השם הזה?? ומאיפה סבתוש דוברת הפרסית ידעה אנגלית? היתכן שהמילה ‘הול’ הגיעה אלינו מאנגלית, זכר לכיבוש מימי המנדט?
אהההה…אם שרדתם עד לכאן מגיעה לכם תשובה. המילה הול אכן מגיעה אלינו מהשפה האנגלית ונכתבת hall, כלומר אולם כניסה/מרכזי של הבית. אבל באחת התוכניות ההיסטוריות שצפיתי בהן (במסגרת התחקיר על דומסטיקה בתקופת ימי הביניים והרנסנס באירופה) מצאו פירוש נוסף להול, הפעם במשמעות של hole. כלומר חור!
ולמה שנקרא לחדר המרכזי בבית חור?
בימי עבר באנגליה (וברחבי העולם לרוב) הבית לא היה מחולק חלוקה פנימית אלא בנוי כיחידה מרכזית אחת, שם בערה באמצע החדר האש ועליה בישלו, התחממו וישנו לצדה. לא היו חדרים, אלא אם כן הייתם עשירים שאז יכול להרשות לעצמכם חדר פרטי בקומה למעלה ואולי אפילו מיטה עם מזרון, משם יכולתם להשקיף על האורחים שלכם או המשרתים שהצטופפו מול האש במרכז ההול….
אבל בואו נחזור לחור, זאת אומרת להול, תארו לכם שתבער אש חיה באמצע הבית שלכם, גחלים לוחשות, להבות מלחכות. נכון שהאש היא תמצית חייכם באותה התקופה (עם אש יש תאורה, חימום ואוכל חם) אבל בנוגע לעשן הרעיל? לאן הוא הלך? ואכן חלק מהקירות הפנימיים של הבית היו מעושנים ומפוייחים בגלל המדורה שבערה באמצע ההול, אבל בכל זאת חיו שם אנשים ולא מתו מחנק מעשן. איך???
בזכות החור!
כן, כן. העשן היתמר מעלה אל התקרה/גג שהייו עשויים מזרדים צפופים, אבל לא אטומים והעשן יצא החוצה, דרך החורים. ברור שטרם הומצאה הארובה בתקופה ההיא, מה עלה על דעתכם?! ארובות רבותיי הומצאו עם האח במאה ה – 12 בערך ומי שהיה לו בביתו אח וארובה היה חייב להיות עשיר, פשוטי העם לא יכלו להינות מההמצאה המדהימה הזאת. ואיך הגשם לא טיפטף על דיירי הבתים הללו דרך אותם נקבים? הגג היה משופע והגשם החליק, אני מניחה על הזפת/שומן שמרחו על הזרדים, אבל אני בטוחה שכמה טיפות גשם סוררות נכנסו פנימה.
ובקיצור, ‘הול’ מלשון אולם מרכזי, אבל מי שרוצה פירוש נוסף למונח ימצא אותו בחורים הקטנים שהיו בגגות הבתים שאפשרו לעשן לצאת החוצה ולא לחנות את דיירי הבית. ה’הול’ נכנס ככל הנראה דרך הכיבוש הבריטי אל השפה העברית וכך הגיע אל הסבתא הפרסיה המדהימה שלי ז”ל, שהגיעה עם העליות של שנות החמישים לארץ וכשנכנסה לדירה שנתנה לה הסוכנות היהודית או משרד הקליטה, הציגו לה את החדר הגדול בכניסה כהול ומאז השתרשה אצלה המילה וגם בדורות הבאים כ – הול.
ונעבור אל חדר אחר, לא פחות חשוב – חדר השינה…..
בואו נקדיש דקה למיטת אפריון.
כן, זאת עם עמודי העץ המגולפים, הוילונות עתירי הבד, הכיווצים והמלמלות. נכון שנשמע לכם רומנטי וקסום? אני לא רוצה להרוס לכם את החוויה אבל תחילתה של מיטת האפריון היתה מאוד פרקטית ונועדה להסתיר ולתת פרטיות (למי שהיה מספיק עשיר) כדי להיות הבעלים שלה ובעל הזכות לישון בה.
ומה הצורך בפרטיות שכזאת? בימי עבר הבית הכיל לרוב חדר אחד (ענק אם אתה עשיר, קטן אם אתה מפשוטי העם) בו נעשה הכל: בישול מעל אש פתוחה, איזור התכנסות, לינה סביב המדורה וכולי.
אם היה לכם מספיק כסף לרכוש לעצמכם מיטה, שנחשבה מוצר יקר בימי הביניים, אז בוודאי שהיו לכם גם משרת אחד או שניים. ואיפה הם ישנו? אתכם! באותו החדר! כן, כן. אולי אפילו במיטה נשלפת מתחתית מיטת האפריון. תתפלאו אבל מיטה נשלפת היא לא המצאה של העת החדשה. אם לא הייתה מיטה נשלפת אז קש על הרצפה ליד האש הבוערת במרכז החדר, גם הולך.
ובקיצור, כשכולם באותו החדר (כולל האווזים והחזרזיר) בעל ובעלת הבית צריכים פרטיות (זה בהנחה שאין עדיין ילדים שגם הם חלקו איתם את אותה המיטה) ולכן נתלו הוילונות של מיטת האפריון. ונא לא להתבלבל עם מיטה המכוסה בכילה, שנועדה למנוע מהיתושים להכנס פנימה.
כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל ומיטות אפריון אצל האצולה והמלוכה (גם במזרח הרחוק) לא שמשו רק לצורך זה, שהרי אף אחד לא חלק איתם את חדרם, אבל כנראה שגם הם חשבו שזה טרנדי ומשתלב יפה עם עיצוב החדר… ורומנטי גם. והס מלהזכיר, אבל גם העניק להם זמן להגניב החוצה את הפילגש או המאהב כשהמשרתים הגיעו עם מגש ארוחת הבוקר ולסייע להם להתלבש.
הייתם מצליחים לחיות בתקופה ההיא? אני לא הייתי מצליחה לעצום עין עם כל כך הרבה אנשים סביבי באותו החדר ובטח לא עם נחירות החזירים או המשרתים. . אגב, כשסבי וסבתי עלו לארץ בשנות החמישים הם ישנו כולם באותו האוהל/פחון במעברה. התקדמנו קצת בשישים שנה, הא?
ולחדר לא פחות חשוב – האמבטיה! ומה לגבי הכביסה?
דברים שגיליתי על ההתנהלות ההיגיינית של האנשים שחיו בזמנים ההם, תחזיקו חזק, לא לבעלי לב חלש:
רחצה – למרות השמועות הזדוניות על האנשים שחיו בתקופה החשוכה של ימי הביניים, עליהם נאמר כי לא ממש ניקו את גופם, יש נקודת אור בחשיכה תודות למסעות הצלב. האבירים והאזרחים האירופאיים שהגיעו למזרח התיכון ולארץ הקודש נתקלו בחאמם המקומי והביאו איתם את החידוש הזה שנקרא: מרחצאות. המרחצאות הוקמו בערים האירופאיות. מרחצאות היו כבר בתקופה הרומית, אבל חינן סר מתישהו כך שמסעות הצלב החזירו את הטרנד לאירופאים.
אגב, המרחצאות היו משותפים לנשים וגברים!! גוועלד! ונחשו מה, הם הפכו אט אט לבתי בושת. לא יפלא הדבר!
ומי שגר בכפר, יכל לטבול בנחלים ובנהרות וכך שמר על ההיגיינה של הגוף. נראה לי שהתמזל מזלם של הכפריים לעומת העירוניים שהתרחצו פחות ופסחו על מי שופכין שזרמו ברחובות.
ולעוד דבר קטן שימשו הנחלים/נהרות… ניחוש?
כן. בדיוק מה שחשבתם. הם היו חדרי הנוחיות של אותה התקופה וכמו שאומרים כל הנחלים זורמים אל הים.
ואיך הסתדרו בלי נייר טואלט? זה תלוי לאיזה מעמד חברתי השתייכתם. מעמד גבוה – ספוג או מטליות מפשתן. מעמד נמוך – נסו את העלים מהעץ שבקרבתכם או בקש שתיקחו מהאסם או האורווה שבסמוך אליכם.
כמובן שהיו בחלק מהערים בתי שימוש ציבוריים בו יכולתם להחליף חוויות או לערוך עסקאות עם השותף שלכם בזמן ריקון המעיים…
כן… מה שקראתם, ראו אחד את השני. לא היו מחיצות. ישבו בחלל אחד מעל ספסלי עץ עם חורים ששימשו כאסלות.
באיזשהו שלב הם האמינו שהמרחצאות מעבירים מחלות (אם המים הגיעו מהנהרות המזוהמים על ידי הפרשות בני האדם, אז לא פלא) ובין השאר גרמו למגיפות ולכן בתי המרחצאות, באנגליה לפחות, נסגרו לציבור.
מה הפתרון שמצאו האנגלים? – ללבוש בגדים תחתונים מפשתן שיספוג את הזיעה שלהם ולכבס אותו במקום לרחוץ את גופם. הגיון פשוט, לא?!
כביסה – הכיבוס נעשה בגיגיות מים רותחים וסבון שהכינו משומן (כנראה של חיות, פוי) ותמציות פרחים ריחניות/תבלינים או עשבים עם תכונות שיצרו דטרגנטים. ואח”כ טבלו את הבגדים התחתונים שלהם בשתן של בני אדם. למה? כי הוא שימש כאקונומיקה של פעם וכממיס שומנים.
אני מתה פה….
וכך התקלחו פעם בכמה זמן כשהתאפשר אבל כיבסו את הבגדים התחתונים כל יום, ועוד לא דיברנו על כך שלא היתה מערכת ביוב בערים ובכפרים…
העשירים לעומת זאת רחצו באמבט בפרטיות של חדרם או מים חמים ונקיים שהובאו להם בגיגיות וניגבו את גופם במטליות (גם בתדירות נמוכה), והיו סירי לילה ואפילו אסלות ניידות שרוקנו על ידי המשרתים המסכנים.
ואיך בכלל הלכו לשירותים עם כל השכבות שהנשים לבשו וכל השמלות המנופחות? את זה נשאיר לפוסט אחר…. נכון שאתם שמחים שאנחנו חיים בהווה הנוכחי?
אהבתם? קראתם? החכמתם? יש לכם מה להוסיף? אשמח שתשאירו לי תגובה.
שלכם,
הילה
כהרגלך מעניינת ומעשירה.תענוג לקרוא מפרי עיטך
איפה ניתן לראות תמונות של בתי שימוש, אסלות ניידות וסירי לילה של מלכים או מלכות כמו מרי אנטואנט ?
מעניין מאד
חיפשתי מידע, למה בתקופה הפגנית היו בתי מרחץ כחלק מהתרבות הרומית ששלטה בעולם. מה קרה שבימי הביניים שומעים על כך שאנשים לא התקלחן. מלכים התקלחו מס פעמים במהלך חייהם, ידיים נגבו בפרוות הכלבים שהסתובבו מתחת לשולחן האוכל
תודה על המידע