חברים, כמה חשיבות אתם מעניקים לאמינות ההיסטורית של הספר שאתם מחזיקים ביד? תחקיר לספר זה דבר חשוב?
כתיבה על כנפי הדמיון זה נהדר, אבל מה קורה אם העלילה שלכם לא מנותקת מקונטקסט ההיסטורי? האם תוכלו לכתוב מה שמתחשק לכם או תאלצו להכנע לתכתיבים האקדמיים כדי שהספר שלכם לא יתפס בעיני הקוראים כגיבוב של שטויות? אז התשובה שלי היא שזה ממש תלוי בספר ובסופר ועד כמה אתם רוצים להכנס לדקויות, כי אפשר להסתדר בלי להיכנס לחפירות ארכיאולוגיות (תרתי משמע). הרי מספיק לרשום את השנה שבה מתרחשת העלילה וכבר הקורא עושה את שאר העבודה בדמיונו ומתאר לנגד עיניו את הלוקיישן התקופתי, ואם תוסיפו תיאור על שקשוק גלגלי כרכרות, שמלות מלמלה מתנפנפות ואביר על סוס או לחילופין חייל רומאי ומצור וכמובן תקפידו לא לשרבב בדיאלוגים מילים מודרניות, אתם פחות או יותר מכוסים. כמובן שמה שנאמר לעיל’ זאת הכללה וברומן היסטורי חייבת להיות הקפדה על הפרטים, אבל עדיין אפשר לרקוד בין הטיפות וחוץ מהמרצה להיסטוריה שלכם באוניברסיטה, אף אחד לא ישים לב לחוסר הדיוק.
אבל לעיתים כיוצרים אנחנו אוהבים להכנס לעומקו של עניין ולעבוד קשה עבור הקוראים שלנו. ספרי הבא, הרומן ההיסטורי “כחותם על ליבך” מתרחש על רקע גירוש ספרד והתקופה שאחרי שנת 1492, על חיי האנוסים בתקופה של אימה ורדיפת של מי שסר מדרכה של הנצרות הקאתולית. כדי להעניק לעלילה אמינות ותיקוף היסטורי מעבר לנרטיב הדמיוני שיצרתי ממוחי הקודח, טרחתי להעשיר את ידיעותי בנושא מבלי להתפשר על הזמן שאקדיש לזה או על איכות הספר. ואכן ביליתי שעות רבות של קריאת מאמרים (גם באנגלית גרררר….), חיפוש אחרי ספרים בתחום בחדרי עיון של האוניברסיטאות והספריות הציבוריות, נבירה בארכיונים של מגזינים שמפרסמים מחקרים היסטוריים על הגירוש ועל חיי האנוסים, קריאת פרוטוקולים שמצאתי מחקירות האינקוויזיציה למתייהדים, צפיה בתמונות שמצאתי באינטרנט ואפילו תוכניות תעודיות מצולמות ועוד, וכל זאת כדי ללמוד על אורחות החיים בתקופת סוף ימי הביניים ותחילת הרנסאנס, גינונים חברתיים, תלבושות ואופנה, ריקודים, המטבח האירופי והשפעת המטבח המזרח תיכוני בעקבות מסעות הצלב עליו, הרגלי הלינה, ההיגניה האישית, תארי אצולה, מעמדות חברתיים בספרד, תרבות ומנהגי האנוסים שנוצרו, הרקע לצו הגירוש וכולי.
לפני שנים (רבות) למדתי במסגרת החוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת בר-אילן, אבל כמובן שבמהלך שלוש השנים שלמדתי שם לא יכולנו להתפרש על כל התקופות או להכנס לפרטים (למעט תקופת צייד המכשפות, ששם נכנסתי לעומקו של עיניין וגם מזה יצא ספר, מה חשבתם? עבודת הסמנריון שלי היתה על המיילדות-מכשפות…). ההיסטוריה האנושית היא עולם ומלואו.
מודה ומתוודה אני אוהבת היסטוריה והיא מרתקת אותי, גם הפרטים הקטנטנים ולכאורה טפלים. וזאת אחת מהבעיות הגדולות אצלי. כשאני מבצעת תחקיר לספר הבעיה היא שאני אוהבת לרדת לפרטים, להיות יסודית, להצליב מידע ולא להסתמך על מקור אחד. ובקיצור עושה לעצמי את המוות עד שאני מרוצה. ולמה זאת בעיה? – כי זה מאט את קצב הכתיבה של הספר, זה ממש יכול לתקוע אותו.
ואיך זה השפיע על “כחותם על ליבך”?
מי שעוקב אחרי יודע שאת הספר כתבתי למגירה לפני כ- 12 שנה ופרסמתי אותו לחברי הקבוצה שלי “המגירה הסודית של הילה” בפייסבוק (אגב, אתם מוזמנים להצטרף) במהלך אביב-קיץ 2016. היתה התלהבות רבתי וחיזוקים שקיבלתי מהקבוצה, שעודדו אותי לסיים את כתיבת הספר, כי לא היה לו סוף בשל מורכבות העלילה. כאשר החלטתי להוציא אותו לאור, שכתבתי את הספר מחדש.
שכתוב! מייגע ושלב שנוא. עברו שבעה חודשים מהרגע שהוא היה גמור מבחינת הכתיבה ועד שסיימתי להתאים אותו לעובדות ההיסטוריות. עברתי על כל העלילה ובדקתי מול המקורות והידע שהצטבר אצלי שאין טעויות צורמות, שגיאות היסטוריות מגוחכות, ובקיצור – שהכל אמין.
והבעיה השניה שלי היא שאני אוהבת לשלב את הידע שהצטבר אצלי בעלילה שאני כותבת. ויש לי אניספור רעיונות היכן העובדות ההיסטוריות יכולות להשתלב בסצנות. אז מדוע זאת בעיה, אתם שואלים? מכוון שלעיתים אני לא יכולה לכתוב סצנה לפני שאני בודקת את המידע שלי באופן מדוקדק מול המקורות השונים, מעבירה אותו במסרקות של ברזל, ושוב עושה לעצמי את המוות.
אבל אני חייבת לציין שבסוף תהליך הכתיבה יש סיפוק ונחת כשהכל בא על מקומו בשלום. מהעובדה שכל חלקי הפאזל נכנסו למקומות הנכונים.
ובשורה טובה לסיום – הספר “כחותם על ליבך” עבר לעריכה אצל עורכת לשונית וספרותית מקצועית ממש אתמול ואני ממתינה בציפיה לשובו אלי ולהמשך העריכות. זהו שלב הפינג פונג בין היוצר לעורכת וכך יהיה עד שיצא עשן לבן.
השלבים הבאים: הגהה, גרפיקה לכריכה, עימוד והדפסה.
חייבת לומר שאני כבר מנוסה בשלבים הללו מנסיון עם הספרים הקודמים שלי “הדרך הביתה” ו”סודות באחוזת השושנים” ועדיין אני מתרגשת מהפקת הספר החדש כמו עם הספר הראשון. בדיוק כמו לידתו של תינוק חדש במשפחה, גם אם הוא החמישי במספר. התהליך כולל: תקופת הריון, ציפיה, לידה ואושר גדול.
אם יש לכם שאלות אתם מוזמנים לכתוב לי בתגובות.
ובקרוב פוסטים נוספים על גילויים שלי מהתחקיר לקראת הספר, מרתק.