בואו נדבר על אופנה של סוף המאה ה- 19, כפי שמופיע בספר "אי התפוחים", שיצא לאחרונה לאור.
הספר מתחיל בסוף שנת 1884, בתקופה הויקטוריאנית בה האופנה השתנתה מקצה לקצה. כהכנה לשכתוב הספר, שהרי גם הוא ספר מגירה, חקרתי את הנושא לעומק, צפיתי בתוכניות תעודיות רבות וקראתי מאמרים, ובייחוד צפיתי בתמונות של ציירים מאותה תקופה ותצלומים בשחור לבן. כמובן גם הסדרות הבריטיות היו מקור בלתי נדלה של מידע בנושא. אז הנה מה שגיליתי על קצה המזלג, כך ששימש אותי לתיאורי התלבושות באופן המדוייק ביותר שבו יכולתי לבחור. הרבה ירד בעריכה, כי אחרת היה יוצא ספר כפול בנפחו.
תקופה זו מתחילה לאחר שהסתיימה תקופת העוצרות (הרג'נסי) עם עלייתה של המלכה ויקטוריה לשלטון. מהי אופנת הרג'ינסי? אלו השמלות הבהירות עם קו מותן גבוה, מתחת לחזה, מעילון קטן וכובע של הולי הובי 🙂 כפי שמופיעות בסדרות/סרטים על פי ספריה של ג'יין אוסטן כמו "גאווה ודעה קדומה".
התלבושות של הגברים היו מרשימות ומפעימות לב כל אישה (תשאלו את ליזי בנט או את הגיבורות האחרות של אוסטן), ג'קטים ארוכי זנב וכובעי צילינדר, עניבות משי. תחשבו על מיסטר דארסי.
כשהמלכה ויקטוריה עלתה לשלטון, תאמינו לי שהתלבושות היו מכוערות להפליא, השרוולים מנופחים והחצאיות גם, מרובות שכבות (אתם לא מבינים כמה שכבות של תחתוניות לנשים). המחוכים חזרו ובגדול (אף פעם לא נעלמו, אבל סגנון שעון החול חזר שוב) וקרינולינות לסוגיהם השונים. גם הפעם הגברים נהנו מבגדים נאים וגבריים. על אף שתאמינו או לא, חלקם לבשו מחוך גברי מתחת לחולצתם הלבנה. הו, כן.
לשמחתנו עם חלוף השנים, השמלות הפכו פחות מצועצעות ויותר אלגנטיות. קוטר החצאית התמתן אבל השכבות נותרו גם נותרו. המחוכים שלטו ובגדול וככל שהמותניים היו צרות יותר, הרי זה משובח. לגבי הישבן – הפוך! ככל שהריפוד על הישבן היה תפוח יותר כך היה גדול יותר הסיכוי שתמצאי חתן.
בואו נדבר קצת על התסרוקות! בתחילת התקופה הויקטוריאנית, הן היו מזעזעות, בייחוד התסרוקת עם השביל באמצע ושתי לחמניות בצדי הראש (כמו נטע ברזילי 🙂 רק שלה זה התאים בול!) והפאות המסתלסלות (מחריד).
אם כן בתקופה בה עלילת הספר מתרחשת האופנה בשיאה.
החידושים הטכנולוגיים בתעשיית האופנה מתבטאים גם בתפירה ובגזרות, תפירת עלית עדינה, כפתורים, קרסים ושאר ירקות שהקלו על חייהם של החיים באותו עידן. תלבושות שכוללות פרטים קטנים, בדים מיובאים מהמזרח, רקמות עבודת יד, פנינים וקישוטים מלאכת מחשבת – כמובן למי שיכל להרשות לעצמו. למעמדות הגבוהים היו בגדי מסע, בגדי רכיבה, שמלות ערב, שמלות נשף, שמלות בוקר וכולי. תכשיטים יקרים ונזרים לראש. כפפות היו פריט חובה בנשפים כמו עניבה לבנה לגברים. היו קודי לבוש מיוחדים לנשפים ולביקור בתיאטרון ובאופרה. נשפי מסכות שהיו אהובים מתקופות קודמות, המשיכו גם עתה והיו אהובים על בני התקופה הזאת.
לצערי במציאות הקשה בה פשוטי העם עבדו מצאת החמה ועד צאת הנשמה (כלומר שקיעה), גם באופנה ניכר העוני והמחסור ממנו סבלו. הם כמובן לבשו פחות שכבות, בגדים שאינם עתירי בד, בגדים פרקטיים, וכמובן פשוטים ומבדים זולים.
גם נפח הכובעים בתקופת הספר "אי התפוחים" הצטמצם בגודלו (והצצה לעתיד – הם יכפילו את גודלם לאחר עלייתו לשלטון של בנה של המלכה ויקטוריה – אדוארד), הצבע והעיצוב הותאמו לשמלה של הלובשת אותם, כפפות ותיקי יד קטנים, שימשיות חמודות להרחקת אור השמש (יותר חיוורת = יותר נחשקת). בתחום הכובעים גם לגברים היה מגוון רחב של עיצובים, לדוגמא: הכובע של שרלוק הולמס, למשל (למטה תמצאו תמונה מקטלוג כובעים), עניבות ואקססוריז כמו: מקל הליכה אופנתי, קופסת סיגריות, שעון כיס, מטריות, תיקים, ווסטים ועוד…
שוב מעמד הפועלים הסתפק במדי העבודה או בבגדים הפשוטים והפרקטיים.
63 ויותר שנות מלכותה של המלכה ויקטוריה היו מעניינים במישור האישי והדיפלומטי, ברכילויות שייצרו דיירי הארמון השמחות והטראגדיות, אך גם בתחום האופנה הייתה דינאמיות.
יהההה ועוד לא דיברנו על הנעליים, שזה עולם ומלואו.
מרתקת התקופה. ניכר כי גם בספר לאופנה יש אמירה משלה.