הרומן ההיסטורי הרביעי שלי, נמצא בעריכות ובינתיים כשאני כוססת ציפורניים מה יעלה בגורלו בזמן שהעורכת עוברת על הטקסט והמילים שלי עם האיזמל הלשוני והתחבירי שלה, יש לי זמן לשתף אתכם בעבודת הרקע שערכתי לכבוד הספר.
המאה ה- 19 תמיד הקסימה אותי, בייחוד החלקים היפים שבה: ההתפתחויות הטכנולוגיות והתעשייתיות, התלבושות המרהיבות, הנימוסים והחיזורים העדינים ואיך לא? כל הנשפים.
לא הכל יפה ונוצץ
כמובן שלא הכל היה יפה ונוצץ, ההיפך הוא הנכון! העוני היה מזעזע וברמות קשות שכיום נתקשה להבין, רעב ומוות בשל מחלות וחוסר תזונה וחוסר היגיינה, הביוב זרם ברחובות בתחילת המאה ה- 19 בערים הגדולות, היו מלחמות אימפריליסטיות ונהרגו רבים -אזרחים וחיילים, מעמדה של האישה היה נמוך מאוד, רבות מהמעמד הנמוך נאלצו לרדת לזנות כדי לפרנס את משפחותיהן, היה ניצול מחפיר של ילדים במעגל העבודה, לא היו זכויות לפועלים בכלל והשכר היה זעום, הריבוד החברתי היה נוקשה, העבדות הייתה בשיאה ועוד כהנה וכהנה כתמים נוספים בהיסטוריה האנושית שהתרחשו אז, אבל זהו עידן שבו כל הנושא החברתי החל לתפוס תאוצה ותוצאות המאבקים האלו שעלו בדם ולא רק בהעברת חוקים בפרלמנט, מהדהדות עד היום ואנו נהנים מפירותיהם.
תחקיר, תחקיר, תחקיר
הרומן הרביעי שלי הוא ספר נוסף שאני מוציאה מהמגירה, התחלתי לכתוב אותו כאשר הייתי סטודנטית. ואני מניחה שהייתה השפעה ללימודי ההיסטוריה בכלל ולקורס על המהפכה התעשייתית בפרט על הכתיבה.
לאחרונה החלטתי להוציאו לאור ולשם כבר ישבתי מספר חודשים לשכתב אותו ואפילו שיניתי אותו מהמקור, מאמצע הספר ועד הסוף. הוא השתנה מאוד מכוון שכעת עשרים שנה אחרי כתיבתו (ויותר!) אני רואה דברים באופן אחר ויותר בשל ויש לי תובנות אחרות (הזיקנה קפצה עליי).
עדיין אין לו שם. אני מחכה לסיום עבודתה של העורכת, מכוון שהשם שבחרתי עבורו מייצג דבר חשוב בעלילה ואני רוצה לשמוע את דעתה המלומדת לפני שאני משתמשת בו.
אז לגבי הרומן ההיסטורי שעדיין אין לו שם, בזמן השכתוב שלו יצקתי אליו ידע שרכשתי בעת לימודי באוניברסיטה על התקופה הויקטוריאנית, כדי לקבל מידע נוסף ולסגור קצוות על תחומים שלא הייתה לי בקיאות רבה בהם ביליתי שעות של צפיה בתוכניות תעודיות של היסטוריונים על התקופה, קריאה של מאמרים באנגלית, קריאה של מאמרים על ספרות מהמאה ה- 19, קריאה של ספרים מהמאה ה- 19 להבנת האווירה של אותה תקופה ואופן ההתבטאות, ולמידת כל הפרטים החיוניים למתן אמינות לספר: התפריט והמזונות, הריבוד החברתי, נימוסים והליכות, סגנונות ריקוד, המבטאים השונים של תושבי לונדון, התלבושות, הנשפים והחיזורים ועוד ועוד….
ואז במהלך אחת החפירות שלי בתחום האופנה אני מגלה ש… גם גברים הלכו עם מחוכים!
לא מאמינים? תראו במו עיניכם
הנה למטה גברים מהמעמד הגבוה/בורגני במחוכים וקריקטורה אחת מאותה התקופה. דבר שהיה אופנתי מאוד בשנות ה- 20 של המאה ה- 19 (טרום תקופת ויקטוריה) ועד שנות ה- 50 בערך של אותה מאה.
ואז חשבתי לעצמי שאיזה מזל שהתקופה הויקטוריאנית התפרשה על פני 63 שנים, שנות מלוכתה של המלכה ויקטוריה, ואני כותבת על סוף שנות השמונים של המאה ה- 19 והטרנד הזה אצל הגברים היה פחות שכיח!
היו מחוכים לגברים גם אחרי, אבל כבר לא בסגנון שעון החול ופחות נשיים.
לונדון כן מחכה לי
נשמתי לרווחה על כך שהגברים אצלי בספר לא צריכים ללבוש אותם!
ברומן הרביעי שלי תקבלו את לונדון במלוא הדרה ובמלוא עליבותה (תלוי לאיזה מעמד חברתי אתם משתייכים), נימוסים וחיזורים וגברים אלגנטיים ונטולי מחוכים!
תודה לך שוש! נקווה שעד פסח 🙂
קראתי את כל הספרים שלך.מדהימים מתי יוצא לאור הספר ההסטורי הבא?