זוכרים את השיחה הזאת של כריסטה ומרטין מהספר “זר של קוצים”?
“הכנתי את זה מזמן. לתת לך בחג המולד. אבל לא הספקתי.”
היא הידקה את הקופסה אל חיקה, “חג המולד…” היא חייכה בגעגוע, “לא שמעת שביטלו כאן את חג המולד? שזה מנהג פגאני לקשט את העץ ולתת מתנות?”
הוא צחק חרש. “אני אנגליקני. אצלנו לא ביטלו את החג.”
כריסטה שלחה אליו מבט מקניט, “אני מתפלאת עליך, אדון רוברטס. אחרי מה שקרה היום בבית המשפט, אתה לוקח סיכון שוב עם החוק?”
הוא העביר את משקל גופו מצד לצד.
היא נגעה קלות בזרועו, “אני צוחקת איתך, מרטין. אני מקבלת את מתנתך בתודה.” היא קדה לפניו בנימוס, “גם אני מתגעגעת לחג המולד ולעוד מנהגים שבוטלו. כמו הריקודים סביב עמוד מאי עם הסרטים הצבעוניים והמוסיקה העליזה. אתה זוכר את עמוד מאי? מאנגליה?”
“פה אסור לרקוד עם עמוד מאי.” השיב.
“כן, כשהגענו לכאן שמעתי מחברתי נעמי על החוק הזה, וזה ציער אותי מאוד.”
מרטין תלה את רצועת התיק בחזרה על כתפו ופנה לרדת במדרגות.
“לילה טוב מרטין.” קראה אחריו, אבל הוא כבר נעלם בעלטה. (זר של קוצים/מאת הילה ארוון)
מהו עמוד מאי ומדוע הפוריטנים מיהרו לבטל אותו מחיי המושבה באמריקה?
חג המולד בוטל על ידי הפוריטנים שהתיישבו בצפון אמריקה במאה ה- 17 בשל סממנים פאגניים, והרחבתי על כך את היריעה בפוסט נפרד.
הפוריטנים שיישבו את המושבה פלימות’ לא ביטלו רק את חג המולד, אלא גם פולחנים נוספים כמו חגיגת “יום מאי” ב – 1 למאי, בשל אותה סיבה.
מה חגגו ב- May Day עם ה – Maypole?
העולם הפאגני עם חלוף השנים החל לקבל על עצמו את הנצרות, אך לא השתחרר לגמרי ממנהגים קודמים. הכנסייה הקתולית לא נלחמה מלחמת חורמה בכך והמנהגים הללו השתרשו, מתוך מסורות נורדיות, מהאמפריה הרומית ועוד.
אחד מהמנהגים שהשתרש הוא חגיגת הפריון ה – Beltane, שהחלה ברומי העתיקה בזמן האביב בפולחן לאלות הפריון, עבור שגשוג, פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הן לבני האדם והן לעובדי האדמה והאיכרים. חלק ממנהגי הפולחן כללו הקמת מזבחות לאלות, מדורות גדולות, חגיגות ריקודים, זרי ראש מפרחים, טקסים פאגניים. ההילולות הללו הגיעו לעיתים למצבים של מתירנות מינית, אפילו כחלק מטקס פולחן הפריון. אתם בטח מבינים עכשיו מדוע הפוריטנים השתגעו מהמחשבה שחגיגה כזאת תתקיים אצלם במושבה הדתית, שדגלה בצניעות ונאמנות לבן זוג אחד והתרחקה מפריצות וכל מה שקשור למין ומדוע ראו בכך סכנה למוסריות הציבור.
הנה תמונה מחגיגת מאי בת ימינו בבוואריה, גרמניה:
נחזור קצת אחורה בזמן, לפני הפוריטנים. אם כן חגיגת האביב הקרב השתלבה בחיים הנוצריים, אבל לא בוטלה. היא השתרשה בעיקר בגרמניה לאורך הדורות ועברה עם הפלישות השונות של השבטים הגרמניים לאי האנגלי. עם האדיקות הקתולית ששלטה באירופה עד הרפורמציה הפרוטסטנית נעלמו הסממנים המיניים מהפולחן ונותרה חגיגה גדולה של שמחה. וכך חגגו האנגלים את החג מאות שנים.
בתחילת המאה ה- 17 החלו לעלות מתוך הזרמים הפרוטסטנטיים באנגליה, מתוך הכנסייה האנגליקנית, קולות של זרם בדלני ואדוק יותר – הפוריטניזם.
אצל הפוריטנים הייתה דבקות בכתבי הקודש, בחומרות ובאדיקות הדתית. לצערם, המלך ג’יימס השישי מלך סקוטלנד (ואנגליה) לא אהב אותם, הוא לא רדף אותם אומנם וניסה לשלב אותם בחיים הפוליטיים, אבל הם לא ממש הסכימו להשתלב. לבסוף החליטו משפחות רבות לעזוב על טפם וזקניהם, ללידן שבהולנד. גם שם נמאס להם מהר מאוד, הם התגעגעו לחיים באנגליה וחזרו אליה. אך המצב באנגליה השתנה והמלך ג’יימס גילה פחות סבלנות למי שהתנגד לו. מה שלא הותיר להם ברירה אלא לשקול להקים לעצמם ישוב שבו יוכלו לנהוג כרצונם ואמונתם הדתית. הם החליטו להגר לאמריקה, והקימו שם את מושבת פלימות’ ב – 1620. אלו הצליינים שהגיעו על אוניית המייפלאואר. הצליינים לא הקימו את ההתיישבות האנגלית הראשונה בצפון אמריקה, אך פלימות’ הייתה התיישבות הקבע הראשונה באמריקה הצפונית שהוקמה על ידי האנגלים. הם הגיעו כדי להישאר ולא רק כדי לחלוב את היבשת החדשה מאוצרות הטבע שלה, כמו קודמיהם.
בינתיים באנגליה ירש את המלך ג’יימס, בנו, המלך צ’ארלס הראשון, שהיה מושפע מאישתו הקאתולית, והחל רודף את מי שאינו מיישר איתו קו בנושא האמונה. כך מצאו את עצמם המאמינים הפוריטנים שחיו באנגליה במצוקה והחלו גלי ההגירה הגדולים לאמריקה. כתוצאה מכך מושבת פלימות’ גדלה וקמו בה עיירות נוספות וגם מושבת מסצ’וסטס, צפונית לה, התרחבה וקלטה את אלפי המהגרים. ובאנגליה? קרומוול הפוריטני ומרעיו מהפרלמנט, הצליחו להדיח את המלך צ’ארלס הראשון, להפריד אותו מראשו ולכונן שלטון תיאוקרטי. לא נעים.
לסיכום, הפוריטנים התנגדו לכל מנהג אשר היה בו השפעה פאגנית ודבקו בכתבי הקודש (הברית הישנה והחדשה), שם לא היו אזכורים לחגים הפאגניים כמובן, ולכן הם הוציאו מחוץ לחוק את חג המולד ועל הדרך את חגיגות יום מאי.
אחד המנהגים של יום מאי היה ריקוד סביב עמוד מאי Maypole. מדובר בגזע עץ עצום בגודלו (אורן או ארז) שגולח מענפיו ועליו, ורק בקצהו הותירו את צמרתו המלבלבת. מתחת לצמרת קשרו סרטים צבעוניים. את הגזע העמידו בבור עמוק שחפרו במרכז העיירה/כפר. בחגיגות היו הגברים והנשים מתחלקים לשתי קבוצות נפרדות, אוחזים בסרטים בידיהם וחולפים זה על פני זה לצלילי המוזיקה העליזים, שנוגנו ברקע. לנשים היה זר פרחים על הראש, העץ עצמו קושט בענפי קיסוס וגפנים, שסמלו את הפריון.
מבחינת הפוריטנים מלבד היות הריקוד חלק מטקס פאגני, הרי שזה יכול לעודד יחסים לא הולמים וזימה בקרב תושבי המקום, ריקוד שמעורר את היצרים.
מסופר שבעיירה פלימות’ (במושבה פלימות’, ניו-אינגלנד, אמריקה) ב – 1628 הקים מתיישב מהעיירה הצעירה, אדם בשם תומאס מורטון, עמוד מאי וקרא לתושבי המקום להגיע אל חגיגת האביב העליזה, ולגברים למצוא להם כלה. אחרי הכול זאת חגיגת פריון. כפי שאתם בוודאי מבינים כבר תומאס לא היה כזה אדוק באמונתו, וקצת שונה בנוף העיירה הפוריטנית. תוסיפו על זה תקרית קודמת עם מנהיגי פלימות’, מכוון שחי חיים מתירניים ואף התרועע עם נשים אינדיאניות, מעשים שלא יעשו לפי חוקי הדת. בקיצור, הוא משך אליו אש. סופו היה, שהגזע המקושט הורד על ידי איש החוק וממייסדי העיירה, הקפטן מיילס סטאנדיש. למרבה הפלא מורטון הואשם דווקא במכירת נשק לאינדיאנים ולא ביוזמה של חגיגה שטופת פריצות. הוא הוגלה אל מחוץ לשטחי המושבה, אל איי שאול. איים מול חופי ניו-המפשייר. אל תדאגו לו. הוא שרד ואפילו חזר לחיים פוליטיים בניו-אינגלנד ומת בשיבה טובה (גיל 71).
מאז לא נחוג פסטיבל יום מאי בשטחי העיירה והאיסור הזה התפשט אל כל רחבי המושבה.
הפוריטנים בשלב מסויים איבדו את השלטון גם באנגליה וגם מעבר לים במושבות האנגליות באמריקה, אבל הצביון הדתי האדוק עם החוקים המתנגדים לחגים אלו, כולל הקנסות והאיומים על אלו שחגגו אותם, נותרו בצפון אמריקה במשך 200 שנה.
במאה ה- 19 בוטלו החוקים האוסרים לחגוג את חג המולד ויום מאי. חג המולד נחגג במלואו עוזו עד עצם היום הזה, אולם יום מאי נשכח מהתודעה ופחות ופחות חוגגים אותו.
עם זאת, הוא עדיין נחגג בחלק ממדינות צפון אירופה (ביוני דווקא ב- Midsummer), בבריטניה ובארצות הברית.
בסרטון למטה סקירה קצרה על המנהג בעולם הנוצרי לאורך השנים.
כאשר ערכתי תחקיר היסטורי על חיי המושבה פלימות’ ועל הפוריטנים באמריקה לקראת הוצאתו לאור של הספר זר של קוצים נודע לי ששני החגים הללו הוצאו מהחוק.
אבל על הריקוד סביב עמוד מאי ידעתי מזמן, התוודעתי אליו דרך שיר, שהיה להיט אי שם בשנות השמונים, ובו רקדו סביב העמוד והסרטים הצבעוניים, זה היה עליז וקופצני ומאוד דיבר אל ליבי. תודה ללהקה Man without Hats שהרחיבו לי אופקים עם השיר Safety Dance. מי האמין שזה יתחבר לספר…
תהנו מההאזנה. מי שמעל גיל ארבעים בוודאי מכיר את השיר.
אפילו בדיסני וורלד תמצאו ריקוד סביב עמוד מאי:
