יום הזיכרון לשואה ולגבורה היום וכולנו מתייחדים עם זכרם של הנספים והנרצחים, שומעים על סיפורי הישרדות וגבורה אנושית בלתי נתפסת במציאות אכזרית שנכפתה על מליוני בני אדם. יום קשה לעמנו בארץ ובגולה ולכל אדם שנשמה בגופו ויכול להזדהות עם סבל אנושי.
אחד מסמלי השואה עליהם שמענו וראינו תיעוד בתמונות, בספרים ובסרטים הדוקומנטריים והעלילתיים הוא הטלאי הצהוב. סמל נוסף הוא הגטאות, שם רוכזו היהודים בתנאי מחיה נוראיים, סבלו וראו את בני משפחותיהם מורעבים למוות, מעונים ומומתים. ולאלו ששרדו את הגטאות לא ציפה עתיד טוב יותר, הם נשלחו אל מחנות הריכוז וההשמדה. מתוך אותה תקופת אימה שרדו מעטים ואנו מבטיחים בכל שנה לא לשכוח אותם או את הנספים ולהעביר את הזיכרון והנצחתם של הנספים מדור לדור.
כמו כולם גם אני גדלתי על סיפורי השואה והגבורה, הסמלים השונים שמלווים את העיסוק בהנצחת הזיכרון של הנספים: מרד גטו ורשה הידוע, המחתרות, חנה סנש ז”ל, הבריגדה היהודית, ביקור במחנות ההשמדה בפולין במשלחות נוער, טקסים בבית הספר, צפירה להתייחדות עם זכרם, יאנוש קורצאק’, חסדי אומות העולם ועוד… ראיתי סרטים, קראתי ספרים וביקרתי במוזיאונים ובאנדרטאות. וכמובן שמעתי על הגטאות והטלאי הצהוב בצורת מגן דוד.
האופן בו הנאצים בחרו לבודד ולסמן כל יהודי בארצות שתחת שליטתם, אות הקלון שהכריחו את היהודים לשאת על בגדיהם בנוסף לחוקי הגזע והגזרות השונות, היו רק ההתחלה לאחת התקופות האפילות ביותר בהיסטוריה האנושית. הגירוש של קהילות שלמות, משפחות, ילדים וזקנים אל בין חומות וגדרות תייל ברובעים צפופים בערים השונות ברחבי אירופה, היה אות נוסף לבשר את הגורל האיום שיועד לעם היהודי בידי אותם מרצחים שטניים.
שני הסמלים האלו, הטלאי הצהוב והגטו, בתקופת הכיבוש הנאצי באירופה אינם הפעם הראשונה בהם עמנו נתקל באופן שבו מנהיגי המדינות או הדת רוצם להבדילם ולבודדם מיתר האוכלוסיה. לא תמיד הסמל המבדיל נראה כמגן-דוד ולא תמיד רובע המגורים נקרא גטו, אבל המשמעות של הבידול והקלון שהיה תלוי מעליו, תמיד היו קיימים.
סימון יהודים החל כבר במאה השמינית לספירה דווקא בעולם המוסלמי, כאשר הח’ליף עומר השני מבית אומיה, ציווה על היהודים (ומיעוטים נוספים) לסמן את בגדיהם בסימן היכר. וכאמור, זאת רק היתה ההתחלה.
סימון היהודים ומיעוטים נוספים השתנה מאיזור גיאורפי אחד למשנהו ובהתאם לנטיות האנטישמיות של השליטים ואנשי הדת של אותו המקום וכיד הדימיון הטובה. סימן ההיכר/הקלון היה יכול להיות בד גזור בצורת חמור (סציליה המאה ה- 9) שענדו על בגדיהם או תלו מחוץ לכניסה לבתיהם, לוחות הברית מאריג צהוב (אנגליה, המאה ה- 13), כובעים מיוחדים ליהודים (חלק מהחוקרים טוענים שהיהודים עצמם בחרו ללבוש כובעים שיבדילו אותם), לבישת כיפות עגולות על ראשם (אראגון, המאה ה- 13), טבעת צהובה (גרמניה וצרפת בימי הביניים), מנעו מהם לבישת גוונים מסויימים של אריגים, או כפו עליהם לבישה של צבע בד מסויים ועוד… שלא נדבר על גזירות נוספות שלא התירו ‘ערבוב’ של יהודים ונוצרים: אסור לעשות עסקים עם יהודים, אסור להתחבר איתם ולהתחתן איתם וכיוצב’. ומי שעבר על כך נענש על ידי הרשויות. החיים של היהודים בגולה לא היו פשוטים ואני לא נכנסת אפילו לפרט את כל הידוע לנו בנוגע לעלילות הדם, לפוגרומים, המרות דת כפויות וכד’. קצרה היריעה מלהכיל.
במסגרת המחקר שלי על יהדות ספרד לקראת כתיבת הספר “כחותם על ליבך” שמתרחש לאחר גירוש יהודי ספרד בסוף המאה ה-15, נתקלתי גם בנושא סימון יהודי ספרד (בנסיכויות/ממלכותיה השונות) עם אות קלון על בגדיהם.
הסימון עבר גילגולים שונים בצורתו ובצבעו (היה אדום בשלב מסויים) במהלך המאה ה-13 עד שתפס את צורתו הסופית, טלאי עגול וצהוב על דש הבגד. בממלכות ספרד מסויימות צוו היהודים לשאת על בגדיהם את העיגול הצהוב כאשר הם מחוץ לבתיהם. יהודים עשירים ומיוחסים יכלו לעיתים לקבל פטור מהמלך ולהימנע מנשיאת אות הקלון, אך זה היה תלוי בשליט ובטיב היחסים שלו עם המנהיגים והיהודים העשירים. לאורך התקופה לא היתה אכיפה חד משמעית על היהודים מצד השלטונות, אבל היו מנהיגים אדוקים מאוד שהקפידו על כך ויש עדויות כתובות על עונשים שהוטלו על יהודים שלא לבשו את סימן ההיכר. בכל מקרה, בתקופה הקרובה לגירוש יהודי ספרד ב – 1492 כבר הודקה האכיפה בנושא על יהודי ספרד. ולמה דווקא צהוב? נטען שהוא צבע של בושה וקלון.
חודריה, היא שכונת היהודים בספרד. בשונה מהגטאות לרוב החודריות היו שכונות שהיהודים ישבו בהם מבחירה, ניהלו חיי קהילה, תחזקו שם מוסדות ציבור קהילתיים כמו בתי-כנסת, מקוואות וכולי. מעבר לשמירת אורחות חיים יהודית הסיבה שהם נותרו מאוגדים היתה גם כדי לשמור על ביטחונם העצמי. זה כמובן לא מנע מפורעים נוצריים ואנטישמים להגיע אל בתיהם ולטבוח בהם.
כאמור החודריה היתה מקום בו התרכזו היהודים לנהל את חייהם בשקט יחסי. לעיתים בהגנת המלך לו העבירו כספים למימון המלחמות או מיסים.
הגטו הוא מונח שנטבע במילון מונחי השואה מתקופת מלחמת העולם השניה, אך למעשה תחילתו בונציה של המאה – 16. ולמה גטו דווקא? גטו משמעותה באיטלקית בית יציקה. ואכן הגטו הראשון בו התרכזה האוכלוסיה היהודית לאחר שהשלטון הוינאציאני הורה זאת ליהודים היה באיזור בית היציקה החדש בין החומות והתעלות של העיר ונציה, במטרה להבדילם ולהשפילם. ברבות השנים תופעת הגטאות התרחבה באיטליה וברחבי אירופה. ליהודים בגטו היתה אומנם אוטונומיה משלהם אך לרוב הם הוקמו במקומות מבזים וסבלו מתנאי תברואה גרועים שהשפיעו על איכות חייהם ונועדו להשפיל אותם ולנתקם מהאוכלוסיה המקומית ומקשרי המסחר איתם.
כאשר נתקלתי במידע על סימוני ההיכר של העיגול הצהוב (בשונה מהטבעת) על הבגד ליהודים בספרד של ימי הביניים, זה הזכיר לי את הטלאי הצהוב של הנאצים ימח שמם והופתעתי לגלות שזאת לא המצאה שלהם אלא שהם העלו את הסימון המרושע מתהום הנשייה ההיסטורי. הם שיכללו את אות הקלון מימי הביניים והשתמשו לרעה בהקמת הגטאות כדי לרכז את האוכלוסיה היהודית לקראת השמדתה. במסגרת מחקרי על גירוש ספרד למדתי כי אין להשוות בין שואת יהודי אירופה ובכל השטחים שנכבשו על ידי הנאצים על זוועותיה ותהודתה לבין הגירוש של 1492 והשבר שפקד את קהילות יהודי ספרד. עם זאת למקרא האזכור של סימן ההיכר עם הטלאי צהוב בספרד של ימי הביניים לא יכולתי שלא להיזכר בטלאי הצהוב של תקופת השואה.
נתקלתם בעצמכם במידע על גלגוליו של הטלאי הצהוב בספר/סרט היסטורי, מחקר/מאמר? מוזמנים להשאיר לי תגובה למטה ולשתף איפה.
מהספר כחותם על ליבך נהנתי מאד מאד. גם מסודות אחוזת השושנים לא יכולתי להפרד.
כרגע עובדת על סמינריון בנושא חקר הסימון כטלאי והכובעים של היהודים כסממנים מבדילים. יש לך ביבליוגרפיה שתוכלי להמליץ עליה
תודה רבה לך טללית. שמחה שאהבת לקרוא את הספרים. לגבי שאלתך על סימון הטלאי והכובעים, ליקטתי ממספר מקורות תוך כדי מחקר עבור הספר “כחותם על לבך”, שכן גם בתקופה לפני גירוש ספרד נאלצו היהודים בממלכה לתפור על בגדיהם טלאי עגול וצהוב. אגב, בסידרה “איסבל” על שלטון המלכה הקאתולית, שבה התסריטאים די דבקו בעובדות ההיסטוריות, הבחנתי שהעיגול הוא אדום. לא יודעת מה המקור שלהם.
בכל מקרה לצערי אין לי ביבליוגרפיה ספציפית להציע לך.
אכן יום קשה .
חייבת לציין שזה הדבר היחיד שקראתי היום .
כמו תמיד את מעמיקה במחקרים שלך , מחדשת מרגשת … ותמיד גורמת לי לקרוא בשקיקה את המילים שלך .
החכמתי .
תודה תודה ! תמשיכי לתת לנו הצצות למחקרים שלך . ❤
הילה יקרה,
העשרת את הידע שלי בנושא.
תמיד מתרגשת מעומק והנושאים שאת מעלה בכתביך. התחקירים שאת עושה בהחלט משובחים ומבורכים. יישר כח .