הספרים שלי מובילים אותי לכל מיני מקומות מעניינים בעולם.
בעקבות תחקיר אופנה שערכתי בעת שכתוב ספר המגירה שלי “זר של קוצים” (שיצא לאור במרץ 2019), למדתי על הלבוש של אמריקה במושבות הפוריטניות, שם מתרחשת עלילת הספר. אצל הפוריטנים הכל היה פרקטי, משעמם ותכליתי. ועם זאת ננפץ פה מיתוס ידוע, הם לא לבשו רק שחור לבן. על אף שהתנגדו לתחרה ולראוותנות ודגלו בצניעות, הם לבשו בגדים צבעוניים. את השחורים, שהחשיבו לצבע חגיגי ומשדר יוקרתיות, השאירו לימי ראשון. אז כן, הם התנגדו לאריגים יקרים ומנקרי עיניים, לשישוטים של סרטים, סלסולים ותחרות, אבל גם בחברה הפוריטנית ניתן היה להבחין במעמדות על פי הבגד.
עתה בכתיבת הספר השישי, רומן היסטורי אף הוא המתרחש באנגליה ואמריקה, לאחר סיום תקופת שלטונו בעלת האדיקות הדתית של אוליבר קרומוול (הפוריטני) ועם התחלת תקופת הרסטורציה, שהיא שובה של המלוכה לאנגליה עם המלך צ’ארלס הראשון, אני מגלה כי חלה מהפכה גם באופנה.
בתקופת הרסטורציה הצבעים חזרו לבגדים, הקישוטים, העליזות, התיאטראות שנסגרו בתקופת קרומוול נפתחו שוב, חזרה המוזיקה, חג המולד שבוטל על ידי הפוריטנים (וביטולו נמשך עדיין במושבות בצפון אמריקה עוד זמן רב) וגם המתירנות חגגה.
אחרי תקופה של אדיקות דתית והמון הגבלות של צניעות, נפרצו כל הגבולות, במדיניות אופנתית שהכתיב המלך צ’ארלס הראשון. השמלות הפכו להיות רפויות יותר, עתירות בד וצבעוניות לעין, ראוותניות, ובכלל הורגשה קלילות בכל. אם תבחנו את הדיוקנאות של בנות אצולה שצויירו באותה התקופה תגלו נשים עם מחשופים עמוקים, אפילו שד שמציץ החוצה. נכון, תמיד היו תמונות חושפניות של נשים באומנות אבל של נשים אנונימיות, דוגמניות של ציירים ולא של נשים ממעמד האצולה. הפעם היה מדובר בהתרסה.
הצבעים כחול/תכלת וזהב היו צבעים פופולריים באותה העת, מכוון שהיו שנואים על קרומוול, ואיתם חזרו צבעים רבים לפרטי הלבוש. לאופנת הגברים נכנסו פאות מסולסלות וארוכות משיער אדם או סוס (אופנה שהגיעה מארמון המלוכה של צרפת – האוייבת של אנגליה, אופנה שהכתיב לואי ה-14), הג’קטים של הגברים התארכו, האריגים בהם השתמשו היו צבעוניים, העליוניות היו מקושטות בסרטים של סאטן וקטיפה, עניבת תחרה שירדה עד אל החזה (Cravat באנגלית או Jabot בצרפתית) נכנסה לאופנה. הכול הפך יותר עליז ומצועצע. בתנאי שנולדת למעמד הנכון והעשיר.
ומה לגבי הילדים? הילדים התלבשו כמו המבוגרים. הו, כן.
כל זה בחצר המלכות האנגלית. נעבור רגע לספרד.
במהלך חיפוש אחר מידע על האופנה באנגליה, מצאתי שלחצר המלכות הספרדית הייתה תרומה משלה לאופנה המקומית, אומנם לא לטעמי ותיכף תראו מדוע, ועם זאת תרומה:
הראשונה, חצאית שמתרחבת מתחת למותניים, אך ללא נפח באזור הישבן מאחור. צורה כזאת התקבלה בזכות ה -Panniers, סוג של חצאית חישוקים צרה (עדיין לא הומצאו הקרינולינות).
השנייה, תסרוקת בצורת קשת לשיער. כן, מראה די מוזר מבחינה ארכיטקטונית. התסרוקת הייתה שילוב של שערן הטבעי של הילדות/נשים מבנות האצולה/נסיכות ותוספות שיער.
אז מה הגורם לעיצוב הצורות המוזרות הללו של החצאית והתסרוקת, ששתיהן אגב מזכירות קשת?
לפי ההסבר של מומחית האופנה פרופ’ Amanda Hallay Heath מדובר בסמל פוליטי. באותה תקופה כבשו הספרדים איזורים נרחבים מדרום אמריקה, וקיבלו את ההשראה לעיצוב החצאית והתסרוקת מכתרי המלכות האצטקיים. כידוע הספרדים די חיסלו את המקומיים, והאלמנט האופנתי הזה סימל את חוזקם, את התפשטותם ואת כיבוש התרבות האצטקית. שלצערנו הם הכחידו.
כשטיילתי לפני שנה במדריד ראיתי המון פארפרזות של תמונת הנסיכה באומנות, על חולצות, בפסלי רחוב צבעוניים של דמותה, בגלויות לתיירים וכולי. לא הבנתי למה האופנה המוזרה הזאת זכתה לכל כך הרבה תהודה במדריד. עכשיו אני יודעת מה הסיבה.
הנה מגוון תמונות להמחשה:
קראתי את כל הספרים שלך ורוצה שגם הבת שלי תקרא. יש איזשהו ספר באנגלית, אנחנו גרים בקנדה. תודה