תירס. תירס. תירס.
כשתקראו על אודות המתיישבים הראשונים באמריקה, אלו שהגיעו במייפלאואר וזכו לתהילת עולם, ונקראים “הצליינים” או “האבות העולים” (Pilgrim Fathers), המהגרים מאנגליה ופוריטנים באמונתם, תקראו הרבה על תירס. נדמה שהתזונה שלהם הייתה מבוססת כולה רק על תירס ונטולת לחם וגלוטן. טוב, מבוססת גם על דלעת.
ומה לי ולמושבות האנגליות באמריקה?
התחקיר נעשה במסגרת שיכתוב של ספר נוסף שאני מוציאה מהמגירה ספר בשם “זר של קוצים”. מקום ההתרחשות: העולם החדש, אמריקה הצפונית, מושבות הכתר האנגלי ולא רק הכתר, למעשה מושבת פלימות’ הייתה מושבה מסחרית ושנים רבות לא קיבלה זיכיון מהמלך. דבר שלא היה בהכרח רע לתושביה, מכוון שהם היו פוריטנים והמלך צ’ארלס הראשון לא ממש מת עליהם, אז כך הרחק מאנגליה הם יכלו לנהל אורח חיים פוריטני למהדרין ולא לסבול מרדיפה דתית.
יש פלימות’ המושבה, ופלימות’ העיירה. פלימות’ העיירה היא מקום ההתרחשות של הספר. ברבות הימים פלימות’ המושבה תתאחד עם מסצ’וסטס.
יש פלימות’ המושבה, ופלימות’ העיירה. פלימות’ העיירה היא מקום ההתרחשות של הספר. ברבות הימים פלימות’ המושבה תתאחד עם מסצ’וסטס.
בואו נחזור אל הספר “זר של קוצים”, שוו בנפשכם מצב בו אני רוצה לתאר ארוחה משפחתית ומציינת שעל השולחן היה לחם מקמח חיטה.
האם בכלל היה לחם באמריקה במאה ה- 17? ואיזה סוג לחם? שדות חיטה היו? וטחנות קמח? כי אם נסתמך על הכתוב במאמרים המרתקים על חייהם של המהגרים באמריקה הצפונית של אותה תקופה נקרא המון על תירס, קמח תירס, לחם מקמח תירס, דייסת תירס, איך האינדיאנים לימדו את ראשוני המתיישבים לנטוע מטעי תירס (שמו פגרי דגים בגומות כדי לדשן את האדמה), על בובות משחק העשויות מעליי תירס ועוד.
התחלתי לחפש חומר והנה התשובות ועל הדרך כמה ניפוצי מיתוסים:
תחילה, הצליינים שהגיעו על ספינת המייפלאואר הנודעת ב- 1620 לא היו המתיישבים האירופאים הראשונים בצפון אמריקה.
טוב, כולכם יודעים שהאדם הלבן הגיע לאמריקה הדרומית וקודם לכן לאיים שלצידה, כבר ב- 1492. כריסטופר קולומבוס והספינות מטעם בית המלוכה הספרדי, טעה וחשב שהגיע בעצם להודו (בגלל זה האינדיאנים נקראים כך, על שם India – הודו) וכך האמין עד יום מותו. מי שהפריך את טענתו שמדובר בהודו, היה אמריגו וספוצ’י ועל שמו נקראת אמריקה. ובכלל טוענים שהויקינגים הגיעו לשם לפני כולם, רק שתדעו.
בנוסף, הרבה לפני שהמהגרים של המייפלאואר נחתו באזור, הגיעו לשם משלחות של ארצות שונות: האנגלים עם ג’ון סמית (גיבור הסרט “פוקהונטס”), הצרפתים (סוף המאה ה- 16) וההולנדים (ב- 1614 הוקם ישוב קבע ב”הולנד החדשה”. עוד לא חשבו על ניו-אמסטרדם שאתם מכירים היום כניו-יורק).
אז אומנם בצד האנגלי הוקמה העיר ג’יימסטאון במושבת הכתר וירג’יניה, כבר ב – 1607 על שם המלך ג’יימס הראשון, אבל זה היה ישוב קטן ובו חיו נציגי המלך וחיילים, אנשים שבאו להתעשר מאוצרות הטבע ומה שהציעה היבשת החדשה ולא כדי להתיישב שם באופן קבוע. המקום שימש מאחז שממנו העבירו סחורות ומוצרים מאמריקה לאנגליה.
אם כן, מדוע הצליינים קיבלו את הייחוד שלהם ואת ההכרה כ”האבות העולים”? התשובה היא מכיוון שהם הגיעו להתיישב ולא רק לחלוב את אוצרות הטבע שהציע המקום. הם באו כמשפחות להתיישבות קבע ולא הגיעו כשכירי חרב או ספנים מטעם סוחרים או ארמון המלוכה. הם הגיעו עם אידיאולוגיה דתית המבוססת על פי ערכי האמונה הפוריטנית. הם התגבשו כקהילה כבר כשברחו להולנד מאנגליה בה נרדפו על ידי המלך צ’ארלס הראשון (בנו של המלך ג’יימס) והאנגליקנים.
מיתוס נוסף שמתנפץ הוא חג ההודיה, שקיבל את משמעותו בשל סעודה חגיגית משותפת של הצליינים עם האינדיאנים, להודות לאל עבור היבול הראשון (לאחר חורף קשה בו מתו למעלה ממחצית מתושבי המושבה פלימות’ ונוסעי המייפלאואר) והשלום ששר עם המקומיים. מסתבר שהדעות חלוקות לגבי חג ההודיה. צאצאי האינדיאניים רואים ביום הזה דווקא יום אבל ולא יום של שמחה, שהרי אדמותיהם נגזלו מאבותיהם על ידי המהגרים מאנגליה.
עד כאן, מיתוסים בנוגע למתיישבים האנגלים באמריקה.
אם כן, מה אכלו כל אותם אנשים אירופאיים, האם הסתפקו בתירס ודלועים, התזונה של המקומיים?
בכל המחקרים שקראתי על התקופה והמתיישבים האנגלים בשטחי ניו-אינגלנד ובייחוד במסצ’וסטס (שהייתה בשונה מפלימות’ בעלת זיכיון מסחרי זמני), מצאתי הרבה איזכורים לקמח תירס ולתירס כחלק מהתזונה של בני המושבות.
אז בבואי לכתוב סצנת סעודה, שמתרחשת 15 שנה לאחר הנחיתה של הצליינים על חופי אמריקה, בסביבות שנות השלושים של המאה ה – 17, מאוד רציתי לשלב בסעודה לחם מחיטה. האם אני יכולה בכלל? האם כבר אכלו לחם מחיטה באמריקה? אין מצב שמהגרים לא הביאו איתם גרגירי חיטה על הספינות לזרוע באדמה החדשה, נכון? ולאחר מכן, לא הביאו שקי קמח בספינות שעשו מסלול מאנגליה לאמריקה הלוך ושוב? נדרשתי למצוא פתרון לסוגיה.
המרשתת הייתה מלאה במידע על לחם וקמח חיטה, ההיסטוריה שלו בכלל ובאמריקה בפרט, אז לכי תבררי עכשיו את המוץ מהתבן.
מצאתי מאמר על תולדות הלחם באמריקה ושם היה כתוב שכבר ב – 1602 קפטן אנגלי בשם Bartholomew Gosnold, שהיה ימאי שכיר מטעם המלוכה האנגלית והגיע למסצ’וסטס, זרע שם גרגירי חיטה וגידל שדות מלבלבים ממרילנד לניו-אינגלנד!
נשמתי לרווחה. בשבח והודיה לה’ הכנסתי לחם לתפריט באותה סצנה בספר.
הנה קישור לרכישת הספר “זר של קוצים”, המכירה המוקדמת בשיאה!
אהבתם? מצאתם מידע נוסף על תולדות החיטה והלחם באמריקה? אשמח שתשאירו לי תגובה למאמר.
ובתמונה לחם תירס, מודרני.
