יום האישה הבינלאומי היום. במקורו נועד לציין ולקדם את נושא שוויון זכויות לנשים, והמאבק לזכות ההצבעה לנשים בתחילת המאה ה- 20. היום מצבנו הרבה יותר טוב אבל עדיין לא הכל מושלם ונושאים כמו הדרת נשים ואפליה מגדרית בכל מה שקשור לתעסוקה/שירות צבאי ושכר בהשוואה לגברים, ממשיכים לצוף מדי פעם בכותרות.
בחודשים האחרונים אני עוסקת בלמידה לרקע של שני הספרים שלי, הראשון מתרחש במאה – 15 (“כחותם על ליבך”) והשני במאה – 19 (ללא שם כרגע). ומה אומר לכם? היה מבאס להיות אישה פעם!
האישה הייתה רכוש אביה או בעלה, ללא זכויות וללא דעה משל עצמה (גם אם היתה לה היא הסתכנה בהבעתה והייתה נענשת על כך). ילדות/נערות/נשים זכו לחיים טובים אם היו בעלות ממון משל עצמן וכך זכו לעצמאות ובייחוד אם היו אלמנות, אין אבא/אח גדול או בעל שיצווה עליהן מה לעשות. מעטות נהנו מעצמאות אם היה להן מספיק מזל לזכות באבא רחום או בעל אוהב. אבל כללי הדת (באשר היא) ומנהגי החברה השמרניים לא אפשרו להן הרבה מרחב פעולה. הדת והחברה התערבו להן בבחירותיהן בחיים החל ממה ללבוש, עם מי להסתובב, מתי ואיפה ואם בכלל. לצאת לעבוד, זה רק כי אין ברירה וצריך לעזור לפרנסת המשפחה ולא חלילה כדי להעצים את עצמך ולקבל סיפוק מכישורייך ולהגשים את עצמך. לעשות קריירה אקדמית, לעסוק ברפואה? נדיר. האישה הייתה צריכה להיות בבית ולגדל את הילדים ולפנק את בעלה. וכולנו מכירים את המסה של ורג’יניה וולף “חדר משלך”, כל אישה צריכה חדר משלה… ושרט לעצמה ולהתעסק בהתפתחותה האישית.
לשמחתי היו נשים שהקדימו את זמנן כמו מארי קירי שלמרות שלא יכלה ללמוד באוניברסיטה בארץ הולדתה פולין כי היא אישה, הצליחה כנגד כל הסיכויים לסיים את התואר בכימיה ופיזיקה (בסורבון שהסכים לקבלה לשורותיו), ואפילו הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל. ואם יש לכם זמן קראו את הערך המלא שלה בויקיפדיה.
הנה מארי קירי בת 16 עוד לפני שידעה כי תהפוך לאישה מובילה.
התמונה לקוחה מתוך ויקיפדיה, צלם לא ידוע.
ובקיצור, רוצה להודות לנשים הראשונות, החל מבנות צלופחד שנלחמו על זכותן לרשת את נחלת אביהן עוד כשבני ישראל היו במדבר, ועד לנשים נוספות לאורך הדורות שעמדו על דעתן וסללו לנו את הדרך, לחיים של חופש בחירה, עצמאות ושיוויון.
יום נפלא לכם, נשים וגברים כאחד.